עמית מאוטנר

מס צפיות:  788

עמית מאוטנר חבר ארגון המורים

 

מקצוע: משורר ומורה לתאטרון

 

בית הספר: תיכון דרכא ע"ש בגין בגדרה ובקריית חינוך ע"ש רבין במזכרת בתיה.



• למה הוראה ? 

"התשובה היא 'למה חינוך'. החינוך הוא צבעי היסוד בהם נצבעים מעשיו של התלמיד, אזרח המחר. תמיד יש עבודה חינוכית לבצע, ובכל מקום. יש להתייחס לחינוך כבמצב חירום לאומי, שיהיו במערכת מורים-מחנכים המבקשים בכל לבם לתרום למאמץ המלחמתי הזה, לחתור לקראת חברה מתוקנת חכמה." 

• ההשראה שלך – מה הדבר שעומד לנגד עינייך במלאכתך החינוכית?
"אני מדמיין את התלמיד כאדם המבוגר שיהיה, מכבד אותו מהמקום הזה, מכוון לעבר האזרח הכי טוב שהוא יוכל להיות." 

• סיפוק מההוראה?
"תיאטרון, כאמנויות אחרות, הוא תחום ייחודי במסגרת הפורמאלית, בעל גוון לא-פורמאלי. הוא כאילו מנותק מהתקנון הבית-ספרי, בעוד הוא, למעשה, מחייב את התלמידים לסט חדש של נהלים ושל חוקים, כיפיים-נוקשים גם יחד. 

הדיאלוגים והמונולוגים שאנחנו מעלים בי"א וההפקות של י' ו-י"ב, אלה הם אתגרים המאפשרים לי להוציא תלמידים מרצונם שלהם למסלול ריצה לטווחים ארוכים. בקו ההצלחה ממתינים לתלמידים חיזוקים עתירי כוח מצד קהל צופים משולהב והם קוטפים מחמאות מעצימות."

• מה התסכול שלך?
"לפעמים, בגלל אלף עיסוקים אחרים, אני מפספס מומנטום לשוחח עם תלמיד באופן אישי. לשמחתי, בעבודה הפרטנית שלי עם תלמידים, לקראת העלאת מופע כלשהו, אני מממש יחס אישי כזה, מעוגן ביומן. 

אתה יכול להעריך הצלחה של תלמיד, אבל לא לדעת בדיוק במה והיכן היית משמעותי עבורו. המשמעותיות עשויה להימצא במקום לא צפוי, ולו במשפט שאמרת בשיעור כלשהו." 

• הפספוס הגדול לאורך הדרך?
"לאורך הדרך היו לי פספוסים בתגובותיי מול תלמידים, שאני מצטער עליהם. מפספוסים אלה אני לומד להשתפר הן כמורה לתאטרון, הן כמחנך באמצעות התאטרון והן כאיש תאטרון."

• מי המנטור שלך?
"אין לי מנטור, אבל יש לי משפיעים. אני שואב מעקרונותיו החינוכיים יאנוש קורצ'אק, פועל לאור הסמכות החיובית של המורה שלי לתנ"ך מהתיכון יוסי נינווה, מקבל השראות מאנשי תיאטרון אצלם למדתי כמו רותי קנר ויוסי יזרעאלי, פועל לאור דיבור פשוט וכן כשל יהודה עמיחי ואוהב לג'נגל אותו בפה עם דימויים סטייל רוני סומק. יש בי סבא מכיל ורגוע כמו שמעון פרס והעמדת פנים קשוחה ומשוגעת כמו של הסָמל שלי בטירונות. וכו' וכו' וכו'."

• תלמיד/ה שאתה זוכר במיוחד?
"תלמידיי הבוגרים משובצים אצלי בזיכרון. זוכר אותם בשל אישיותם, בשל תפקיד שגילמו, בעקבות תהליך מרגש שעברו וכדומה. 

יש תלמידים שעברו אצלי תהליך שש שנתי, התחילו עם צורך של קומדיה קלילה וסיימו עם תובנות של דרמה עמוקה. יש תלמידים ששומרים אתי על קשר לאחר סיום לימודיהם, וזה משמח מאוד, אותם אני זוכר בזמן הווה."

• לקח/תובנה/עצה שלמדת מתלמידייך?
"שאין דבר כזה 'ציון אפס' ושבכניסה לכיתה על המורה לחלוץ את נעלי האגו."

• מה מניע תלמידים ללמוד תיאטרון?
"לרוב יש בקרבם דחף מנטאלי בלתי מודע. לי חשוב שילמדו במגמה תלמידים שיש להם הדחף הזה, על כן אני לא מחסידי בחינות הקבלה (אודישנים) היוצרים יוקרה מלאכותית למגמת התאטרון והעלולים לגרום לי לאבד תלמידים הזקוקים לתאטרון, שיוכלו עם הזמן להתעצם באמצעותו."

• האם תלמידים בטוחים בעצמם, דעתניים, ידענים, "מלכי הכיתה", יהיו גם כאלה על הבמה?
"בתיאטרון חשובה היכולת להעז ו'להיפתח', אבל צריך להבדיל את זה מתופעת ה'סטאריות' והמוחצנות שהיא נטיית אופי או סוג של אסטרטגיה פסיכולוגית העשויה פעמים רבות לכסות על חולשה אנושית.

חשוב לי שלא יתבלטו רק תלמידים כאלה, שנטייתם, לכאורה, מתאימה יותר לתיאטרון או למשחק התיאטרון בפרט. אני מווסת את ההתנהגויות המוחצנות, מודע לכך שתחרותיות קיימת תמיד ולכן מעודד דווקא את מעלות הצניעות, את ההקשבה והוויתור." 

• אתה גם משורר. כיצד משרתת אותך השירה בתקשורת מול התלמידים שלך?
"יש כאן שני עניינים, האחד עקרוני והשני פרקטי.
אני רוצה להאמין שהעולם המטאפורי שלי, בו אני גם מדבר ולא מתבייש להשתמש בו, מעודד בעקיפין גם תלמידים לדבר במלוא תודעתם, מבלי מסננת של אסוציאציות ובלי החרדה של מה יאמרו על דבריהם. 

אם תלמיד צעיר הוא ירח, הייתי רוצה שבאמצעות התאטרון הוא יגיע לביטוי העגול ביותר שלו. השימוש בשפה הוא עיקרון החינוכי.
אבל יש פה גם עניין פרקטי. השירה והתאטרון הם תאומים סיאמיים שהופרדו בלידתם. אני מבקש להחזיר את קשר הדם ביניהם. התענוג הגדול שלי הוא לעזור לתלמידים לשיר את נפשם על במה."

• מהי הדרך הנכונה ביותר לחבב את עולם התיאטרון והשירה על תלמידים היום?
"מצד אחד לא לזלזל בתלמידים וכן לחשוף אותם לטקסטים גבוהים. מצד שני לא להתייפייף ישר אל הקאנון. 
לא חובה להביא לפניהם את 'ההכרח', את נכס הצאן הלאומי. יש לקרב את התלמידים אל הטקסטים באמצעות קירוב הטקסטים אליהם. להיפטר מהשמועה הנפוצה 'לְמה התכוון המשורר' ולהרחיב את השיח ל'היכן הטקסט פוגש אותי'. לכוון את הדיון תמיד לתדר של 'כאן ועכשיו'." 

• מה רואה מורה לתיאטרון שאף מורה אחר לא רואה?
"מכורח המקצוע המיוחד הזה, יכול המורה לתיאטרון לראות הלב פנימה. 
התיאטרון מאפשר אמנם לתלמיד לחבוש מסכה ולהסתתר מאחורי דמות, אבל הוא בעצם משתמש בחומרי הנפש שלו ועל כן הוא חשוף. למעשה, תיאטרון פותח חלון לאמת הכי פנימית של התלמידים. בעד התריסים האלה יכול להשקיף המורה."

• מה התהליך הכי משמעותי שאתה יכול להצביע עליו שתלמיד שלומד תיאטרון עובר במהלך לימודיו?
"אענה על כך באמצעות דברים שאמר תלמיד שכבה י' בשיעור סיכום הפקת סוף שנה: 
'למדתי שתיאטרון זה לא סתם. שגם קומדיה רוצה להגיד משהו רציני, להעביר מסר חברתי כלשהו, ושכל דבר שעושים קשור לאמירה כלשהי, שעל הכל חושבים מראש, כל פריט תפאורה מוצדק על הבמה מאיזו שהיא סיבה'."

• האם בעולם הטכנולוגי, המהיר, העצבני והציני מעניין את התלמידים להבין "איך שיר נולד?"
"ועוד איך. אמנם ישנן הסחות דעת טכנולוגיות רבות והתרבות הפכה קליפית, קצרה ומהירה, אבל התלמידים יודעים להעריך תרבות מקצועית ואיכותית. 
פרט לכך אפשר לגרום להוראת שיר או מחזה להתיידד עם העולם הטכנולוגי; ללמוד פרשנות בימתית באמצעות קליפים ביוטיוב, ליצור פרופיל פייסבוק להמלט או לשרשר צ'אט מודרני לסצנה בינו לבין אופליה."

• הדבר הראשון שתשנה במערכת החינוך בישראל?
"למידה משותפת של צוות ההוראה בבית הספר, הכנסת עוד מודעות ללמידה בדרך החקר ולמידה רב תחומית המשלבת שיתופי פעולה בין מקצועות שונים, הגדלת משקל ההערכה החלופית הפנים בית-ספרית, צמצום גודל הכיתות באופן משמעותי."

• מהו הדבר שלא לומדים היום בבתי הספר והוא נחוץ מאין כמותו?
"אני מרגיש ששיעורי חינוך מתכוונים לטוב ולחשוּב, אבל דווקא לשיעורים אלה מתייחסים בפחיתות ערך, לטעמי, ופעמים רבות, כתגובה לאירוע מסעיר שהתחולל במדינה, מתקיימים בשיעורי חינוך דיונים 'פרוטוקוליים' כי 'צריך', דיונים שלא מצליחים להתרומם במסגרת זמן זעום. 

אני מציע להסב את "החינוך לערכים" ל'חינוך ערכי' אמיתי באמצעות מיסוד לימודי פילוסופיה. אני אשמח לשוחח עם תלמידים על אסתטיקה ועל אתיקה. אלה יהיו שיעורי חינוך שייקראו 'להיות בן-אדם'.
באותו הקשר אבקש גם להתעקש על קיום של לפחות שני מקצועות אמנות בכל בית-ספר באשר הוא."

• המחמאה הכי מרגשת שקיבלת מתלמיד/ה?
"בסוף שנה כתבה לי תלמידה מכתב בן שלושה דפים, מכתב מרגש 
המאשש בפניי את העובדה שבחרתי נכון. 
מחמאות כאלה אני שומר אצלי בקופסא מיוחדת."

• המחמאה הכי מרגשת שקיבלת מהורה?
"אימא של תלמיד ניגשה אליי בתום הצגה בה השתתף הבן ולחשה לי 
באוזן כשותפה לסוד; 'כל הכבוד על העבודה שעשית אתו ותודה רבה!',
מבינה את הקסם שביקשתי ליצור בחיבור בין בנהּ ובין הדמות 
שאתגרתי אותו לשחק. לאחר מכן הוסיפה 'ההצגה הייתה ברמה 
מקצועית, לא מביישת 'הבימה'."

• העצה החשובה ביותר שלך למורה שרק נכנס למערכת החינוך?
"להתחיל עם השיעורים שהוא הכי אוהב, בנושאים המדברים אל 
לבו."

---

ספרו של המורה עמית מאוטנר "למה משורר" יצא לאור לאחרונה בהוצאת "ספרא", ונמצא כבר בחנויות הספרים. בספר ישנם שירים רבים שנכתבו בהשראת עבודתו החינוכית. 

הנה שיר יפהפה מתוך הספר "למה משורר":

משנה חינוכית לגידול הנכון

בַּגִּנָּה שֶׁלִּי אֲנִי מְתַכְנֶנֶת
לְגַדֵּל לִי נִצָּן
וְעָלֶה.

וְאֶרְאֶה הַנִּצָּן
לוֹטֵשׁ אֶת עֵינוֹ, רִאשׁוֹנָה וּבוֹחֶנֶת.
וּכְפֶרַח נָקִי מִתְגַּלֶּה.

וְאֶרְאֶה הֶעָלֶה
הָרוֹטֵט וְנֶחְרָד, הַטָּרִי כְּחוּצָן.
פּוֹקֵחַ כַּף יָד לַעֲנֶנֶת.

וְלֹא אֶקְרַב לַנִּצָּן
בְּיַד מַזְמֵרוֹת מְזֻיֶּנֶת,
וְלֹא אֶקְרַב לֶעָלֶה
כְּרוּחַ שַׁלֶּכֶת מֻקְצָן,
וְלֹא אֶקְרַב בִּלְתִּי מְאֻמֶּנֶת
וּבְלִי תִּכְנוּן מְעֻלֶּה.

ארגון המורים העל יסודיים
עבור לתוכן העמוד