שיעורי בית עם קווים מנחים

מס צפיות:  1178
נושא: שעורי בית
תאריך: 6/02/2013 15:55:33

 אנשי חינוך, חוקרים, מורים והורים מכל רחבי ארה"ב פועלים בשנה האחרונה כדי להכניס קצת סדר והיגיון לתחום שיעורי הבית כפי שהם מונהגים היום בבתי הספר. בעצומה, שעליה כבר חתמו עשרות אלפים, הם מבקשים לאותת לקובעי המדיניות לתמוך ביוזמתם ולאמץ קווים מנחים למתן שיעורי בית "בריאים" יותר, שיעודדו את בתי הספר לבצע בדיקה מחודשת של שיעורי הבית כדי להתאימם ללמידה איכותית ומשמעותית, שתגרום לילדים להיות מחויבים לה

מאת: שרון כץ

לאורך השנים בדקו חוקרים ומומחי חינוך רבים את השאלה בדבר נחיצותם של שיעורי הבית, יעילותם ותרומתם. הדעות מגוונות, ופרושות על סקלה רחבה: יש שמתנגדים בתוקף למתן שיעורי בית ומבקשים לבטלם, יש שטוענים ששיעורי בית הם חלק חיוני, מהותי ובלתי נפרד מתהליך הלמידה, ויש הנמצאים בתווך, המבקשים לבחון את כמות שיעורי הבית וטיבם, משך הזמן המוקדש להכנתם והשפעתם על הישגי התלמידים, הכול לפי העניין. 

רבות נכתב בסוגיה זו, ולמרות סימני השאלה שיעורי בית הם עדיין מציאות חיה במערכות חינוך בארץ ובעולם. טיעונים הגיוניים ניתן למצוא גם בעמדה השוללת שיעורי בית וגם בעמדה התומכת, ולכן ראוי יהיה לבחון את הנושא דרך פריזמת המושג "מידתיות", כניסיון לשמור על יחס נאות בין המטרה שלשמה ניתנים שיעורי הבית לבין התוצאה וההשלכות החיוביות והשליליות של צעד זה. על כך, רק במילים אחרות, מדברת עצומה ש"רצה" בארה"ב בשנה האחרונה, ביוזמת יוצרת הסרט "Race to no where", ויקי אבלס, ואליה חברו מומחים לחינוך, מורים והורים. העצומה נושאת את הסלוגן " It's time we stand up for healthy homework guidelines", וחתמו עליה כבר קרוב ל - 20,000 איש. הצלחת הסרט "Race to no where", אשר הופץ בשלוש השנים האחרונות ברחבי ארה"ב והציג את "מחלות" מערכת החינוך האמריקאית והשפעתה על התלמידים (ובהן "מגפת" החרדתיות, העבודה המוגזמת המוטלת על התלמידים ושגרת הלחץ שבה הם נמצאים), תורגמה בשנה החולפת ליוזמה מעשית, עם פרסום העצומה באחד מהנושאים שבהם עוסק הסרט – שיעורי הבית.
נושא שיעורי הבית, טוענים מחברי העצומה, הוא נושא "חם" שנדון בארה"ב בכנסי חינוך ובדיונים פתוחים של מחנכים ואנשי אקדמיה, ואולם טרם נעשה צעד מובנה לבחינה כוללת של הנושא ולנקיטה של מהלך אופרטיבי. הרצון לשינוי מערכתי כולל עומד בבסיס היוזמה להפצת העצומה.
המטרה הסופית של מחברי העצומה היא לעורר את דעת הקהל להיבטים השונים של מתן שיעורי בית ולצורך לבחון אותם מחדש. העצומה הוגשה בקיץ האחרון לארגון הגג הלאומי של המורים וההורים במדינה (PTA) כדי ליצור את שינוי הגישה המיוחל שקובע: יש להשתמש בכלי של שיעורי בית כאופציה ולא כחובה ואם ניתנים שיעורי הבית יש לבחון את נחיצותם ואופיים דרך מסלול של כמה קווים מנחים.
מחברי העצומה מקווים כי ארגון הגג של המורים וההורים יאמץ את האמור בה כעמדתו הרשמית, כדי להוביל מהלך שיאלץ בתי ספר במחוזות השונים ברחבי ארה"ב להכניס את הקווים המנחים כמדיניות לבתי הספר. מחברי העצומה רואים בארגון זה כוח מוביל וארגון לאומי מוכר וחזק שיש בכוחו להכתיב את הטון בנושא ולקדמו.
מנסחי העצומה והעומדים מאחוריה טוענים שלמתן שיעורי בית יש תופעות לוואי שאינן מתיישבות עם חינוך איכותי ועם שמירת האיזון החיוני בין חיי הבית לחיי בית הספר. בין התופעות השליליות הם מציינים:  עידוד לקונפורמיזם, הפחתת מוטיבציית הלמידה, הזמנה לרמאויות, התנגשות עם שעות שינה ועם זמן פנוי לחברים ולמשפחה, ושימת דגש בשינון ובלימוד בעל פה במקום בלמידה יצירתית מתוך תשוקה לדעת.

הולכים על הקווים ...
ומהם אותם קווים מנחים למתן שיעורי בית שחותמי העצומה כה סומכים ידיהם עליהם?
1.   שיעורי בית כמקדמים את רוח הלמידה - על מורים ומחנכים מכל קשת הגילים (א' – י"ב) לתת שיעורי בית רק במידה שמטלות שיעורי הבית מעודדות ומקדמות את רוח הלמידה בבירור.
2.   שיעורי הבית צריכים להיות מכוּוני תלמידים  - על מורים ומחנכים מכל קשת הגילים (א' – י"ב), אבל בעיקר אלה המלמדים בבתי ספר יסודיים ובחטיבות הביניים, להגביל את שיעורי הבית ולהמירם למטלות של קריאה או של פרויקטים המבוססים על בחירתו של התלמיד.
3.   שיעורי בית כתומכים בלוח זמנים מאוזן - על מורים ומחנכים מכל קשת הגילים (א' – י"ב) להימנע מלתת שיעורי בית בחופשות ובחגים, בימים שבהם לא מתקיימים לימודים, בימים שבהם ישנם אירועים מטעם בית הספר או בזמן שהתלמיד חולה או נעדר, או כששיעורי הבית מתנגשים עם ההתחייבויות המשפחתיות ו/או הדתיות ו/או האחרות של התלמיד.
קווים מנחים אלה נועדו לשמש מעין  כללי אצבע לכל העוסקים בהוראה בטרם יחליטו על מתן שיעורי בית. קביעתם של קווים מנחים, מקווים יוצרי העצומה, תחייב את מנהלי בתי הספר והנהגותיהם לספק למורים התפתחות מקצועית, תמיכה וזמן כדי לבנות מחדש את המשימות הכיתתיות וזאת כדי לחסל את ההסתמכות היתרה על שיעורי הבית ואת התלות בהם.
המשתמע מקריאת הקווים המנחים הוא שעבודת הבית הניתנת לתלמידים לאחר סיום שעות הלימודים בבית הספר צריכה להכיל/להשיג/להיות יותר מחיזוק, בלבד, של החומר הנלמד בכיתה, היינו, עליה להצית עניין ולהדליק את ההתלהבות של התלמיד, עליה לספק לתלמידים הזדמנויות בחירה, והחשוב מכול, עליה להינתן לתלמידים מתוך מחשבה על התרומה שהיא תביא איתה ולא רק כי זה מה שמצפים ממורים לעשות.

הבעד והנגד
בדיון המתמשך על "שיעורי הבית – כן או לא" יש שפע של מחקרים. המתנגדים למתן שיעורי בית נסמכים על ממצאים שהוכיחו כי לשיעורי הבית יש השפעה מוגבלת על הישגי התלמידים ועל רתימתם ללמידה. לפי אחד המחקרים האחרונים בנושא, יש שהתפוקה הולכת ופוחתת ככל שתלמידים משקיעים זמן רב יותר בהכנת שיעורי הבית, ושיעורי בית בקרב ילדים ובני נוער כאחד קשורים במקרים רבים דווקא למצבים של לחץ ושל רצון להתרחק ולהתנתק מהלמידה. מחקר אמריקאי אחר שבדק 500 תלמידים מצא שקריאה לשם הנאה ירדה ירידה דרסטית בקרב תלמידים מעל גיל 8. הורי הילדים, כשנשאלו לסיבות אפשריות לממצאים אלה, סימנו כסיבה הראשונה לכך את מטלת שיעורי הבית. 
אלפי קון, אחד מהמבקרים הקולניים ביותר בנושא שיעורי בית בארה"ב ומחבר הספר "The Homework Myth" (2006), שואל: מדוע הילדים שלנו צריכים לקבל יותר מדיי מדבר שהוא רע עבורם? קון אומר שאין עוד מחקר אחד שהראה בוודאות כי לשיעורי בית יש יתרונות בקרב ילדים צעירים, ואין זה הגיוני לילדים להתמודד עם "משמרת שנייה" לאחר שש שעות או יותר בבית הספר. קון אף טוען שאין עד כה מחקר שמראה את החיוניות והערך במתן שיעורי בית לתלמידים לפני הגיל של בית ספר תיכון.
קון מתאר את שיעורי הבית כסבל ללא רווח It’s all pain and no gain”)"), ולדבריו, נתינת שיעורי בית כדבר שבשגרה אינה מומלצת, והיא צריכה להיות היוצא מן הכלל, ורק במקום שהם חיוניים ביותר.
גם ננסי קאליש ושרה באנט, מחברות הספר הוותיק "The Case Against Homework" (2000), טוענות שאין כמעט כל הוכחה לכך ששיעורי בית עוזרים לתלמידי בתי הספר היסודיים להגיע להצלחה אקדמית, אם כי שיעורי בית נמצאו כעוזרים מעט יותר לתלמידים בוגרים יותר. ועדיין, לגישתן, הנטל הלילי של הכנת שיעורי בית גובה מחיר כבד מהמשפחות באמריקה. שיעורי הבית, לדבריהן, גוזלים מן הילדים שעות שינה, משחק וספורט, שהן חיוניות להתפתחותם הגופנית, הנפשית והנוירולוגית התקינה של ילדים ובני נוער. זו, לטענתן, גם הסיבה הנסתרת של מגפת השמנת היתר בילדות (האוביסיטי) שמובילה יצירת אומה שהן מכנות  "תפוחי אדמה של שיעורי בית".
מנגד, האריס קופר, פרופסור באוניברסיטת דיוק שבצפון קרוליינה, ואחד מהחוקרים הפוריים ביותר בתחום שיעורי הבית, בפרסומיו משנת 2006 המבוססים על 60 מחקרים שנעשו, מצא קורלציה משמעותית בין שיעורי בית ובין הישגים בכיתות הגבוהות, אך ביחס קטן הרבה יותר בנוגע לתלמידי בית ספר יסודי.
בהסתמך על ממצאיו, הציע קופר לקדם את כלל "עשר הדקות", שלפיו על ילדים לעשות כל ערב עשר דקות של שיעורים, החל בכיתה א', ולהגדיל את פרק הזמן בעשר דקות נוספות ככל שעולים בסולם הכיתות. תלמידי כיתה א' יקדישו עשר דקות מזמנם לשיעורי בית, תלמידי כיתה ב' - 20 דקות, תלמידי כיתה ג' 30 דקות, וכך הלאה, ותלמידי כיתה י"ב יקדישו שעתיים מזמנם כל יום להכנת שיעורי בית.
בניגוד לעמדתו של קון, קופר ואחרים טוענים כי חוסר קשר מוחלט בין שיעורי הבית ובין ציונים במבחנים בקרב הילדים בכיתות הנמוכות אין פירושו של דבר שלשיעורי בית אין תועלת עבורם. למעשה, הוא אומר, שיעורי הבית עוזרים לתלמידים הצעירים האלה לשפר את כישורי ניהול הזמן ומחדירים משמעת אקדמית בהכנתם לקראת לימודיהם בחטיבת ביניים ובתיכון. לטענתו, אם הרגלי למידה לא יוחדרו בשנות הלימודים בבית הספר היסודי, יהיה קושי להטמיעם לאחר מכן.
המלצתו של קופר על השקעה של שעתיים בהכנת שיעורי בית תואמת את ממצאיו של מחקר חדש ומקיף שנערך באנגליה, במשך 15 השנים האחרונות, מטעם מחלקת החינוך באוניברסיטת לונדון, וכלל 3000 ילדים. המחקר, שחלק ממסקנותיו התפרסמו בחודש מרס 2012 בכתבה של העיתון הבריטי היומי ה"גרדיאן", העלה כי השקעה של שעתיים ויותר להכנת שיעורי בית בכל ערב מובילה להשגת תוצאות טובות יותר באנגלית, מתמטיקה ומדעים. על פי המחקר, השקעת זמן בשיעורי בית מצמיחה יתרונות, ואולם תלמידים המשקיעים שעתיים ויותר אף זוכים לרווח הגדול יותר. האקדמאים שהיו מעורבים במחקר זה ציינו שמחקרם מדגיש את מה שהתלמידים עשו בפועל, ולא את כמות העבודה שנתן בית הספר. פאם סמונס, פרופסורית לחינוך באוניברסיטת אוקספורד שרואיינה בכתבה זו, אמרה כי הזמן המוקדש להכנת שיעורי בית משקף את השפעת בית הספר – האם מצופה מתלמידים להכין את שיעורי הבית – כמו גם את הנאתם מהלמידה. לדבריה, זו גם אחת הסיבות שהילדים ההודיים והסיניים טובים יותר בלימודים, שכן הם נוטים להשקיע זמן רב יותר בהכנת שיעורי בית. הצלחה בלימודים מורכבת, לדבריה, מהשקעה של מאמץ, נוסף על היכולת.
ההנחיות הציעו כי ילדים בני  5 – 7  יקדישו שעה בשבוע להכנת שיעורי בית, ילדים בני  7 – 11 יקדישו חצי שעה כל ערב להכנת שיעורים, ובאשר לתלמידים בבתי הספר התיכוניים עודד המחקר להגדיר כי הזמן שיוקדש לשיעורים יעמוד על שעתיים וחצי כל ערב.

ימים יגידו
מחברי העצומה הקוראת לקביעת קווים מנחים במתן שיעורי בית מאמינים ששינוי גישה כולל בנוגע  למתן שיעורי בית הוא דבר אפשרי. לא ברור אם המהלך יצליח להכניס שינוי אופרטיבי-מעשי לתוך בתי הספר בארה"ב בכל הנוגע למתן שיעורי בית, אך כבר בעצם הגשת העצומה הועלה הנושא לדיון ציבורי נוסף, אשר חשף עוד ועוד חוקרי חינוך, מורים והורים ליוזמה. אם תצליח היוזמה להניא מורים ממתן שיעורי בית בדרך אוטומטית, ותניע אותם לחשוב היטב על אופיים של שיעורי הבית, היקפם ותרומתם - השפעה זו לבדה תוכל להיחשב להצלחה.  

 

 

כתבות נוספות

ארגון המורים העל יסודיים
עבור לתוכן העמוד