באמצע חודש  אוגוסט 2011 נחתם עמנו ההסכם הקיבוצי  אשר עיקרו הרפורמה "עוז לתמורה", וזו יצאה לדרך בספטמבר.
כמו בכל התחלה התעוררו קשיים ואי הבנות אשר נבעו, בחלקן, מחוסר ידע של המעסיקים, בחלקן  ממתן פרשנויות סותרות לסעיפים השונים בהסכם. בנוסף, ברור היה לנו שהמועד המאוחר שבו נחתם ההסכם מנע כל אפשרות מבתי הספר להיערך כראוי לקראת יישום הרפורמה ולכן המורים החלו לעבוד במסגרת הרפורמה כאשר המערכות כבר היו מובנות שלא ע"פ תנאי הרפורמה וללא תנאים פיזיים.
אעפ"כ רבע מכלל בתיה"ס העל יסודיים הצטרפו לרפורמה, מתוכם 72 ברפורמה המלאה. את החודשים שחלפו מאז ניצלנו לטיפול בבעיות והשאלות שהתעוררו בעקבות היישום, בהסברה בבתיה"ס ובכנסי ועדים, ומהצד האחר, מול משרד החינוך, משרד האוצר והמעסיקים.
אחת המסקנות המרכזיות שניתן להסיק בנקודת הזמן הזאת היא שלמרות שעוז לתמורה היא רפורמה מצוינת המקדמת את המורים במעמד ובשכר, מתגמלת בגין עבודה שעד כה נעשתה חינם ועשויה להעלות את מערכת החינוך בכמה רמות מעלה, היישום עלול לפגוע בה ועד כדי לסתום עליה את הגולל.
וכל כך למה? כדי להשיב על כך די לבוא ולהשוות את יישום הרפורמה ברשתות – אורט, אמי"ת ועמל ליישומה ברשויות. שלוש הרשתות סיימו מזמן את הבינוי והמחשוב בבתיה"ס שבניסוי. בתי ספר אלו עברו "מתיחת פנים" שלא נראתה כדוגמתה עד כה בישראל, המורים קיבלו את מלוא שכרם כראוי, כך שלפחות עם שני נושאים "כבדים" אלה לא היו צריכים להתמודד והם יכלו להפנות את המשאבים שלהם להסתגלות לתנאים החדשים.  משכך, ברשתות הרפורמה עובדת יפה והמורים, ככלל, שבעי רצון, כך גם התלמידים.
לצערי, לא כך הדבר ברשויות. למרות שהשלטון המקומי חתום על ההסכם הקיבוצי ולמרות הבטחות שראשי רשויות ומנהלי מחלקות חינוך הבטיחו למורים על מנת שיצטרפו לרפורמה, הרי, למעט בעיר יבנה, אף רשות עדיין לא בנתה ולו קיר אחד. מה שכן, הותקן שעון נוכחות והמורים נדרשו לשבת בביה"ס עד השעה 16:00 בהעדר תנאים.
מצב זה יצר רוגז רב בקרב מורים רבים, אבל ראשי הרשויות התעלמו, ובעיקר בולט הדבר בעיר הרצליה, שם, עד כה, ראש העיר התעלמה מכל מה שהבטיחה מלכתחילה.
אולם הבעיה אינה רק ברשויות. עיקרה במשרד החינוך, ויותר מכך, במשרד האוצר. בתחום השכר, מורים עובדי מדינה העובדים בעוז לתמורה טרם קיבלו את מלוא תוספת השכר בגין הרפורמה. היום, חודש וחצי לפני סיום שנת הלימודים, מורים אלה עדיין מקבלים "מקדמות על חשבון" ועד היום הם אינם יודעים מהו שכרם הנכון. למה? כי במשרד החינוך לא יודעים לחשב את תוספת עוז לתמורה. ברשתות וברשויות יודעים, במשרד החינוך - לא.
בנושא הבינוי מטילה המדינה את האחריות על ראשי הרשויות וטוענת שמרגע שהעבירה את ההרשאות לבנייה ואת התקציב היא פטורה. אבל היכן הפיקוח של המדינה על ניצול נכון של תקציבי הענק שהעבירה לרשויות לבינוי פינות עבודה למורים? היכן הבקרה על מה נעשה בכסף, שהרי ברור לעין שהוא לא נוצל לבינוי?
במהלך החודשים האחרונים העלינו אין ספור פעמים את הבעיות הנ"ל ונוספות מול גורמים שונים במשרד החינוך ובאוצר. למעשה, אנו רואים בשנה זו ובבתיה"ס שברפורמה ניסוי שממנו נלמד מהן הבעיות ומה והיכן יש לשנות. הרי זו המהות של ניסוי. ואכן, חלק מהדברים נפתרו, כגון: שעון גמיש, קיזוז שעות, מתן אפשרות למורים במקצועות ייחודיים לעבוד בשעות הערב וכו'. נושאים אחרים עדיין תלויים ועומדים, אם כי לגבי רובם אין לנו מחלוקת עם משרד החינוך, אלא עם משרד האוצר אשר החל למעשה לנהל את משרד החינוך, ובאדיקות יתרה מעורב בכל נושא, כולל נושאים פדגוגיים גרידא. ברור שמעורבותו באה לידי ביטוי בעיקר באמצעות המילה "לא".
בעיה אחרת היא חטיבות הביניים. מלכתחילה, הובטח לנו שמיד לאחר החתימה על ההסכם הקיבוצי יחלו לנהל עמנו מו"מ על חטיבות הביניים, יחד עם הסתדרות המורים, על רפורמה מוסכמת בחטיבות הביניים. המו"מ לא עלה יפה ונפסק לאחר 4 ישיבות, משום התנגדות של הסתדרות המורים לכל הצעה שהועלתה והתעקשותה לקבל תמורת הסכמתה לרפורמה בחטיבות הביניים גם "משהו" לבתיה"ס היסודיים.
נכון להיום ניתן לומר שבבתיה"ס שבהם מיושמת הרפורמה ככתבה וכלשונה כבר מתחילים לקצור פירות – האלימות ירדה, בעיות התנהגות של תלמידים פחתו והישגיהם השתפרו, חל שינוי בכל מערך היחסים בין מורים לתלמידים והמורים שבעי רצון משכרם. אמנם, יש עדיין  קשיי הסתגלות, אולם אלה מתקבלים בהבנה, בסבלנות  ובפתיחות.
ברור שבשנת הלימודים הבאה, כאשר גם ביתר בתיה"ס יסתיים הבינוי וכאשר המערכות יובנו מלכתחילה ע"פ המתכונת של הרפורמה, הכול יהיה קל יותר. במקביל אנו ממשיכים לנסות ולפתור בעיות בוועדות ההיגוי, ואם יעלה הצורך, נפעיל את סכסוך העבודה שעליו הכרזנו לפני חופשת הפסח.
בנושא חטיבות הביניים, אני חוזר ומדגיש שלא נוותר על חברינו המלמדים בהן ולא נפקיר אותם לחסדי אופק חדש, אשר בעליל אינה מתאימה לחינוך העל יסודי. ודאי שלא ניתן יד לפיצול ביה"ס השש שנתי. ניסינו מו"מ וניסינו הידברות. מאחר ששתי דרכים אלה הובילו למבוי סתום, נפנה לדרך אחרת. מובן שמשרד החינוך מודע לעמדתנו וליכולותינו.
בשלהי הדברים אחזור ואומר שעוז לתמורה היא רפורמה העשויה לתרום רבות למערכת החינוך, בכלל, ולמורים בפרט. זו רפורמה שנבנתה ע"י מאות אנשי חינוך, מקצועיים,  מומחים ובעלי ניסיון רב שנים  בתחומם. אבל כדי שהיא תצליח יש ליישמה כראוי. ודבר זה, נכון להיום, לא נעשה. אם מחוסר עניין ואדישות של הרשויות והמדינה ואם מתוך כוונה מודעת לקעקע אותה ובכך "לחסוך" את התקציב שיועד לה.
כך או כך, אני מקווה מאוד שהאמונים על היישום והביצוע יתעשתו ויחלו לדאוג לתרגום הרפורמה לרמת המעשה, שאם לא כן היא תיהרס ואם כך יקרה, יחלפו עשרות שנים, אם בכלל, עד שנקבל שוב משאבים והזדמנויות כגון אלה שהרפורמה עוז לתמורה נותנת, המורים ייוותרו עם שכר נמוך ותוספות של אחוזים קטנים בכל כמה שנים לשכרם, מהתלמידים  תימנע היכולת לקבל השכלה ראויה ע"פ יכולותיהם ומערכת החינוך בישראל תמשיך לדשדש אי שם בתחתית הסולם במבחנים הבינלאומיים.

אני מבקש לנצל את ההזדמנות כדי להביע זעזוע עמוק נוכח האירוע החמור של שריפת חדר המורים בתיכון מכבים – רעות. מעשים כגון אלה אין מקומם בחברה מתוקנת, כל שכן במוסד חינוכי וקשה לתפוס כיצד עלה על דעת מבצעיו רעיון זדוני זה, ולא פחות מכך, לתפוס שהיו שהביעו תמיכה שלאחר מעשה.
ארגון המורים יעשה כל שאפשר כדי לתמוך בצוות בית הספר ולעזור בכל דבר ועניין.

אני קורא לכל המורים לקיים שיחות עם תלמידיהם במסגרת שיעורי חינוך, הן על מקרה זה, הן על שהתרחש בהצגה "גטו"  והן בנושא גל האלימות שאליו נחשפנו בימים האחרונים, מקרים שבהם היו מעורבים בני נוער. המשך הכתבה